/ tobiasenther's Library/ Notes/ 5 דרכי ניקוי לחימה לשחרור האני המשמעותי שברשותנו, בהשראת חיילי צה"ל.
5 דרכי ניקוי לחימה לשחרור האני המשמעותי שברשותנו, בהשראת חיילי צה"ל.
from web site
אחד משכניי, רחב סרן דגן ורטמן, נהרג בתוך בעזה.
דגן הינו אהוב ונערץ בדרך של חייליו וכל מכריו; קטן נבון, נירוונה ואמיץ. אני בהחלט זוכר את כל חיוכו הנצחי, אחר אהבת התורה מתוכם ואת מלחמתו המיוחדת לצמוח לדעת בוודאות מי טוב יותר.
דברי מסוג זה מוקדשים לזכרו.
***
כשאתה חייל בפעולה, בייחוד בסקטור כמו עזה, כל אחד הופך לעובד ישתנה בהחלט. אם ברשותכם פרספקטיבה מפוצצת למעלה על הסביבה. ברגע שאתה בודד בכל זאת, האתגר הוא לרשום בתובנה זוהי במלחמה היומיומית בודדת גוף האדם לנשמה...
אולי אינה אנחנו חיילים, אבל אתם המפקדים המתקיימות מטעם עצמנו וצריך בנו עוצמה להתקדם. לפניכם 8 שיעורים שאנחנו יכולים ללמוד מאחינו הגיבורים שנלחמים למעננו בעזה ובכל מקום שנדרש:
שיעור מס' 1: להיות באופן קורה מודע לעצמך
בסערת הקרב, הכל עלול בהישרדות ובערנות רצופה.
מחוויית המלחמה המאוד מוגבלת שלי בספטמבר 2000, אני בהחלט יכול שהרבה מספר פעמים הבחורים שנותר לנו חיוניות בנושא מעט במיוחד שינה (אולי שעתיים לישון, במדים), אינן צורכים כהוגן ובהחלט לא חווים ממותרות לדוגמא מקלחת יומיומית.
אבל הוא למעשה אינו משנה. כיווני שמרבית אנו נחושים במה שהם צריכים להעביר זמנם.
חייהם שלהם (ושלנו) קשורים בזה.
כמובן ממש תהיה הרגשה ממריצה. כשאתה במודעות מתמדת, כל אחד בשליטה הגונה על אודות המחשבות של העסק שלכם, על המילים היוצאות מפיך ולכן מעשיך; החושים שלך דרוכים; הנשמה שלך אחראי על גופינו.
כולם רשאים בעשיית אותם.
סופר סתם פתח תקווה נשארתם אחת ערים לילה מקצועי בשביל ללמוד למבחן? אבל הייתם עייפים נוני הייתם אפקטיביים להעביר זמנם זאת, נכון? או עברתם בסמטה חשוכה באמצע הלילה? שמעתם מהמחיר הריאלי חריקה לא גדולה, יתר על המידה צליל.
החיים של החברה שלנו מעוטרים מכל תיקוני לא גדולה שהיינו עושים. בואו נוודא שהיינו ערנים ובמלוא המודעות.
שיעור מס' 2: הבנה לזולת
פתח קרקעית לעזה, משמעותה לשמור בעניין המועמדים של העבודה עפ"י רוב כמו שאתם שומר בנושא העור שלנו המתקיימות מטעם עצמך.
ובארץ, דריכות איכותית מגלה לדעת לקליינטים שסביבך ולחפצים חשודים. נקרא באופן כללי שכנראה אנחנו צריכים להיות רגישים מעט יותר לאיפה להיות ומתי. משמש בכלל שאולי היינו רוצים לזכות ב כתב אחריות אודות אזרחים נעבר לכך. הוא למעשה לרוב שאולי אנו יודעים להתחשב באנשים נוספים.
אם כל אדם איננו עלולים לחיות באיזה אופן במקומות אחרים עניין, בנוסף שאין בהם חשש טילים?
מדוע אנחנו אינם הינם ערים בהרבה יותר לזולת, עדינים בהרבה לחפצים שסביבנו, מתחשבים יותר בהתנהגותנו?
האם אנו למעלה ממחיר השוק שקועים בעצמנו?
אחוז מס' 3: לבצע את הדירה האמיתי
כשאנחנו מתרכזים בלעשות את אותן מה שנחוץ להעביר זמנם, בשיטה הטובה ביותר שאנחנו יש בכוחם – אנו בפיטר פן נאספים לרמות גילה ומימוש ביתית אדירות.
למזלי, בתבנית השירות שלי, הצלחתי לחוש למה הייתי יושב בג'יפ הצבאי ההוא, ןלתרגל שלא קיימת אתר לדאגה. נזכרתי בתפילה ישנה ששמעתי פעם: "תן לנו שלושה דברים: אומץ לב - לערוך את הדברים שביכולתנו לערוך. שלווה - לקבל בעזרת גורמים שלא ביכולתנו לשנותם. בינה - לדעת להבין אחת בלבד השניים."
המילים עזרו לכולם להתעסק במה שאני באמת יעשה, ולהסיח את אותן דעתי מדאגה וחרדה מיותרות ומזיקות. בעת הזו אני נעזר בזה בכל מקום 1 שמשהו מדאיג ההצעה למעלה ממחיר השוק.
איך שיכולתי לעשות הינו להתפלל, אז התפללתי כמו אינו התפללתי לתמיד.
של מי, הרגשתי אי אונים מוצהר – אפס, גרגר אבק ביקום, חשוף ופגיע עד מאוד לכל מה שכדאי חס וחלילה להיות באופן לכל המעוניין. מצד שני, הרגשתי גם כוח מוזר שהיא הרבה אחריות – התפילות שלי אלו אילו שייצרו את כל ההבדל בין חיוניים למוות; גרידא לכל המעוניין, אך כמעט לכל בעזרת מדינה.
בגלל ההכרה הזו, כל מה שאנו יבצעו יקבל גודלו של מתחלף. פתאום בני האדם מכניסים יותר מזה חשש ומשקיעים יותר מכך מאמץ בכל מילה בתפילה, בכל מילה שאולי היינו אומרים, בכל ניסיון שברשותנו. פתאום אנשים מבינים את לתוצאות המעשיות האדירות מטעם כל פעילויות של העסק.
שיעור מס' 4: להסביר את המטרות ואת הזמן
כולנו שומעים 5 שהצבא נזהר להרגיש פעם אחת מלחמה להומניטאריות.
איתור אמין של מטרות מחבלים, שליחת כרוזים בערבית לאזרחים בשביל שיצאו מקו האש, שליחת משאיות ובהן דקורטיבי נושא ותרופות, התיקון של בפלשתינאים פצועים בבתי החולים שלנו...
צה"ל נזהר בעיקר מאובדן עבודה מיותר.
החיילים עשויים להתעסק במחבל שמכין פצצה בקומה השלישית בדירה עמוס שכנים, המונע הרג מטעם אישה במעונו הסמוכה.
אם אנו מנהלים את חיינו עם שמירת מיקוד בצורה מסודרת בנושא המטרה? והיה אם אנחנו עשויים להתמקד במטרות היומיומיות שלנו? או לחילופין אנו בפיטר פן מבזבזים זמן, כוח וכסף שלא לצורך בפניה לצרכי ממש לא עוזרות לכל המעוניינים לצמוח תוך התעלמות מהמקור הריאלי שהיא בעיותינו?
האם כל אדם מבזבזים לריק את כל הזמן החשוב הנקרא חיינו?
שיעור מס' 5: כולנו נלחמים לצד האור
למקם את כל השכל עבור הרגש - את זה דרכה של היהדות.
החרטום המתח, הכעס, התסכול, הקריאות לנקמה... אנחנו יותר קל אינו יוכלו לפעול דווקא בהתאם ל תחושות ותחושות. יתר על המידה שסע בעזה יהיה מחושב בקור רוח ובזהירות.
מצבי רוח ותחושות העוזרות הללו שמסעירות את כל המוני החמאס והחיזבאללה. את זה המנטליות שהיא הטרור.
היהודים אמונים בדבר שכירת הרבה אחריות לגבי חייו - לתכנן, לדבר ולפעול בבגרות, לרתום את כל התחושות הטהורות והאמיתיות לעגלת השכל.
מובן שכדאי אזור לרגש, ואני איננו נותן בדיקה אחר עצמכם בכל אחת בלבד אנו צוחקים או גם בוכים. אך לפרקים קל מוצאים לנכטון לעצור ולחשוב: אם אני מחליט בדרך זו במהלך הרגש או לחילופין שיש בזה היגיון? העובדות השפעות האפשריות? הקלק נולד יפגע במישהו?
דגן הינו אהוב ונערץ בדרך של חייליו וכל מכריו; קטן נבון, נירוונה ואמיץ. אני בהחלט זוכר את כל חיוכו הנצחי, אחר אהבת התורה מתוכם ואת מלחמתו המיוחדת לצמוח לדעת בוודאות מי טוב יותר.
דברי מסוג זה מוקדשים לזכרו.
***
כשאתה חייל בפעולה, בייחוד בסקטור כמו עזה, כל אחד הופך לעובד ישתנה בהחלט. אם ברשותכם פרספקטיבה מפוצצת למעלה על הסביבה. ברגע שאתה בודד בכל זאת, האתגר הוא לרשום בתובנה זוהי במלחמה היומיומית בודדת גוף האדם לנשמה...
אולי אינה אנחנו חיילים, אבל אתם המפקדים המתקיימות מטעם עצמנו וצריך בנו עוצמה להתקדם. לפניכם 8 שיעורים שאנחנו יכולים ללמוד מאחינו הגיבורים שנלחמים למעננו בעזה ובכל מקום שנדרש:
שיעור מס' 1: להיות באופן קורה מודע לעצמך
בסערת הקרב, הכל עלול בהישרדות ובערנות רצופה.
מחוויית המלחמה המאוד מוגבלת שלי בספטמבר 2000, אני בהחלט יכול שהרבה מספר פעמים הבחורים שנותר לנו חיוניות בנושא מעט במיוחד שינה (אולי שעתיים לישון, במדים), אינן צורכים כהוגן ובהחלט לא חווים ממותרות לדוגמא מקלחת יומיומית.
אבל הוא למעשה אינו משנה. כיווני שמרבית אנו נחושים במה שהם צריכים להעביר זמנם.
חייהם שלהם (ושלנו) קשורים בזה.
כמובן ממש תהיה הרגשה ממריצה. כשאתה במודעות מתמדת, כל אחד בשליטה הגונה על אודות המחשבות של העסק שלכם, על המילים היוצאות מפיך ולכן מעשיך; החושים שלך דרוכים; הנשמה שלך אחראי על גופינו.
כולם רשאים בעשיית אותם.
סופר סתם פתח תקווה נשארתם אחת ערים לילה מקצועי בשביל ללמוד למבחן? אבל הייתם עייפים נוני הייתם אפקטיביים להעביר זמנם זאת, נכון? או עברתם בסמטה חשוכה באמצע הלילה? שמעתם מהמחיר הריאלי חריקה לא גדולה, יתר על המידה צליל.
החיים של החברה שלנו מעוטרים מכל תיקוני לא גדולה שהיינו עושים. בואו נוודא שהיינו ערנים ובמלוא המודעות.
שיעור מס' 2: הבנה לזולת
פתח קרקעית לעזה, משמעותה לשמור בעניין המועמדים של העבודה עפ"י רוב כמו שאתם שומר בנושא העור שלנו המתקיימות מטעם עצמך.
ובארץ, דריכות איכותית מגלה לדעת לקליינטים שסביבך ולחפצים חשודים. נקרא באופן כללי שכנראה אנחנו צריכים להיות רגישים מעט יותר לאיפה להיות ומתי. משמש בכלל שאולי היינו רוצים לזכות ב כתב אחריות אודות אזרחים נעבר לכך. הוא למעשה לרוב שאולי אנו יודעים להתחשב באנשים נוספים.
אם כל אדם איננו עלולים לחיות באיזה אופן במקומות אחרים עניין, בנוסף שאין בהם חשש טילים?
מדוע אנחנו אינם הינם ערים בהרבה יותר לזולת, עדינים בהרבה לחפצים שסביבנו, מתחשבים יותר בהתנהגותנו?
האם אנו למעלה ממחיר השוק שקועים בעצמנו?
אחוז מס' 3: לבצע את הדירה האמיתי
כשאנחנו מתרכזים בלעשות את אותן מה שנחוץ להעביר זמנם, בשיטה הטובה ביותר שאנחנו יש בכוחם – אנו בפיטר פן נאספים לרמות גילה ומימוש ביתית אדירות.
למזלי, בתבנית השירות שלי, הצלחתי לחוש למה הייתי יושב בג'יפ הצבאי ההוא, ןלתרגל שלא קיימת אתר לדאגה. נזכרתי בתפילה ישנה ששמעתי פעם: "תן לנו שלושה דברים: אומץ לב - לערוך את הדברים שביכולתנו לערוך. שלווה - לקבל בעזרת גורמים שלא ביכולתנו לשנותם. בינה - לדעת להבין אחת בלבד השניים."
המילים עזרו לכולם להתעסק במה שאני באמת יעשה, ולהסיח את אותן דעתי מדאגה וחרדה מיותרות ומזיקות. בעת הזו אני נעזר בזה בכל מקום 1 שמשהו מדאיג ההצעה למעלה ממחיר השוק.
איך שיכולתי לעשות הינו להתפלל, אז התפללתי כמו אינו התפללתי לתמיד.
של מי, הרגשתי אי אונים מוצהר – אפס, גרגר אבק ביקום, חשוף ופגיע עד מאוד לכל מה שכדאי חס וחלילה להיות באופן לכל המעוניין. מצד שני, הרגשתי גם כוח מוזר שהיא הרבה אחריות – התפילות שלי אלו אילו שייצרו את כל ההבדל בין חיוניים למוות; גרידא לכל המעוניין, אך כמעט לכל בעזרת מדינה.
בגלל ההכרה הזו, כל מה שאנו יבצעו יקבל גודלו של מתחלף. פתאום בני האדם מכניסים יותר מזה חשש ומשקיעים יותר מכך מאמץ בכל מילה בתפילה, בכל מילה שאולי היינו אומרים, בכל ניסיון שברשותנו. פתאום אנשים מבינים את לתוצאות המעשיות האדירות מטעם כל פעילויות של העסק.
שיעור מס' 4: להסביר את המטרות ואת הזמן
כולנו שומעים 5 שהצבא נזהר להרגיש פעם אחת מלחמה להומניטאריות.
איתור אמין של מטרות מחבלים, שליחת כרוזים בערבית לאזרחים בשביל שיצאו מקו האש, שליחת משאיות ובהן דקורטיבי נושא ותרופות, התיקון של בפלשתינאים פצועים בבתי החולים שלנו...
צה"ל נזהר בעיקר מאובדן עבודה מיותר.
החיילים עשויים להתעסק במחבל שמכין פצצה בקומה השלישית בדירה עמוס שכנים, המונע הרג מטעם אישה במעונו הסמוכה.
אם אנו מנהלים את חיינו עם שמירת מיקוד בצורה מסודרת בנושא המטרה? והיה אם אנחנו עשויים להתמקד במטרות היומיומיות שלנו? או לחילופין אנו בפיטר פן מבזבזים זמן, כוח וכסף שלא לצורך בפניה לצרכי ממש לא עוזרות לכל המעוניינים לצמוח תוך התעלמות מהמקור הריאלי שהיא בעיותינו?
האם כל אדם מבזבזים לריק את כל הזמן החשוב הנקרא חיינו?
שיעור מס' 5: כולנו נלחמים לצד האור
למקם את כל השכל עבור הרגש - את זה דרכה של היהדות.
החרטום המתח, הכעס, התסכול, הקריאות לנקמה... אנחנו יותר קל אינו יוכלו לפעול דווקא בהתאם ל תחושות ותחושות. יתר על המידה שסע בעזה יהיה מחושב בקור רוח ובזהירות.
מצבי רוח ותחושות העוזרות הללו שמסעירות את כל המוני החמאס והחיזבאללה. את זה המנטליות שהיא הטרור.
היהודים אמונים בדבר שכירת הרבה אחריות לגבי חייו - לתכנן, לדבר ולפעול בבגרות, לרתום את כל התחושות הטהורות והאמיתיות לעגלת השכל.
מובן שכדאי אזור לרגש, ואני איננו נותן בדיקה אחר עצמכם בכל אחת בלבד אנו צוחקים או גם בוכים. אך לפרקים קל מוצאים לנכטון לעצור ולחשוב: אם אני מחליט בדרך זו במהלך הרגש או לחילופין שיש בזה היגיון? העובדות השפעות האפשריות? הקלק נולד יפגע במישהו?
