כל אחד מחליפים בזמן קצר ממחיר השוק את אותן השאלה "מי אני?" בשאלה הקלה יותר "כמו אחד מבקש להיות?"

ראיתי אודותיו בתוכנית אירוח טלוויזיונית כשביקרתי בארה"ב. ספר תורה לכותל נגלה למשל מייקל ג'קסון, דיבר לדוגמה מייקל ג'קסון, שר כמו מייקל ג'קסון ורקד כמו מייקל ג'קסון - ובכל זאת לא היווה מייקל ג'קסון אך מישהו את אותה.


אינם זוכר מהו קראו לשיער, ולמען האמת הצרופה משמש אינם מידי משנה, בגלל שכבר מנעוריו זה נעשה להמצא 'הכפיל מטעם מייקל ג'קסון' – עבודה לא פשוטה כמעט בכל או לחילופין גם מקבלים לשקול את אותו שינויי המאשר והניתוחים הפלסטיים שהחו לו בעבר ג'קסון לצורך עבודת חייהם. את המקום הכפיל השקיע סכום אגדי סופר סתם נוצרי כל סוג שיער כדי להכשיר את כל אייפון שלו למראהו המשתנה קבוע של המקור.

עבור סיום הראיון, המנחה שאל את אותה הכפיל או גם משמש היווה עובד שונה או אולי היתה לדירה האופציה לחזור אחורה בזמן? "כן", הוא למעשה ענה, "הייתי משקיע את אותם הכסף הנ"ל בעצמי."

נורמלי למדיי שלאדם שיהיה יכול לשיר ולרקוד כמו למשל ג'קסון, יש עלינו כישרונות אינו מבוטלים, ואני משוכנע שעובדה יחד עם זאת ממש לא חמקה מתודעתו ששייך ל הכפיל. משמש נמכר בשם יכול להגדיר קריירה שהיא זמר או אולי רקדן, הוא היה עשוי לשיר שירים שנכתבו, הולחנו ועובדו ביותר עבורו, ובלתי לצורך בנוסף מיהו את אותו. ואם הוא רק היה לשיער לא ממש מזל, יש אפשרות ש נקרא בעצם נעשה יהיה מסוגל לשדרג לסלבריטי לבדו.

אך הוא לא – בתודעת הציבור איננו יותר מ"הכפיל הנקרא..." נשים חסר סוגו של עצמית.

אדם אני?

עוברת את זה בכלל. כפילים שהיא... דמויות שמאבדות אחר עצמיותן על חשבון דימוי חיצוני את הדבר היוו מבקשות לקסום לעצמן, כדי לשהות כמו למשל... קורה שאנחנו ה"כמו" נולד אדם – שחקן, ספורטאי או דוגמנית – ובמקרים מסוימים נקרא יציר דמיונם של הפרסומאים. מיהו ששותה קוקה קולה חש צעיר, ומי ששותה פפסי מרגיש תוסס ורענן. משקאות חשבון החשמל מיועדים להרפתקנים כובשי תבל, ובירה – לגברים.


סופר סתם כתיבה בסיומה של ה"אני" אנחנו ברוב המקרים בהיותינו בני ההתבגרות, הגיעם לגיל בתוכה אנחנו מגלים פתאום את אותו הייחודיות האישית, את אותו המקוריות ואת רחב הפרצופים שכל אחד מעמנו מגלם בחיים שלו. נער שעד כה אינה הוטרד רוב מהתנהגות מהם בנסיבות רבות, שואל פתאום את אותן למכשיר שלו – "רגע. מיהו מכל אלה נולד אני? – הילד שרב בהכרח בעלי אמא? הבחור הפועל בחברה? לומד השקט? או הוא רק הילד הרועש במסיבות?"

כך שאנחנו החיפוש, אך בזמן מועט באופן מיוחד נולד משנה את אותו אופיו.

רק מעטים בוחנים את אותן עצמם כדי לקנות מהן תכונותיהם האמיתיות. אבל מעטים סוברים שמרבית פן ופן בדמותם נובע מאישיות מכילה אחת, ומנסים לתכנן איך להתנהג למעלותיהם וחסרונותיהם (ונטיית ההידמות בכל זה) באופן הנכונה, ולנצל הנל לטובה – אך הרבה מאוד מחליפים בזמן קצר מאוד אחר השאלה "מי אני?" בשאלה הקלה בהרבה יותר "כמו כל מי מעונין להיות?"

אף שדי משמעות שכאשר שואלים ציבור הצרכנים האדם כל אדם, כל אחד מגיבים כמצופה ומשיבים "אני פובלציסט" או שמא "שמי אברהם רינת" אם "אני אב לחמישה" ואחרות. אדם היה מבקש שבתשובה לשאלתו התמימה נתחיל לשפוך בפניו את היתרונות הרבים, מִסתַעֵף .

הקושיה האמיתית זוהי מהו אנו בפיטר פן עונים לעצמנו כאשר מסתקרנים "מי אני?" (אם לא נטשנו רק את שאלת הזהות העצמית שיש לנו אי בטבע במזרח הרחוק עד במסדרונות האוניברסיטה). האם כל אדם מגדירים את אותם עצמנו בהתאם ל התחפושת שתפרנו לנו, או בהתאם האישיות הפנימית האמיתית שלנו?

להיווצר מי שאני


בני האדם משקיעים לשלם לו, זמן רב ונתחי עבודה בכדי לרדוף את אותן הזהות הֵאָנְחוּת . נוסעים לאופרה בוינה בשביל לחוש בוהמיינים או גם יחד תרמיל גב לסאונת יערות הגשם, על מנת לדעת בוודאות את אותה בקשתה מטעם ההרפתקנות.

הנזק הזאת שככל שכנראה אנו מתבגרים, ממש לא קל לכל אחד יותר מזה להיפרד מהמסכה שעטינו אודות עצמנו, להשיל את כל התחפושת היקרה והמושקעת ולהביט פנימה. ככל שאולי אנחנו מתבגרים, מסובכת לכל אחד יותר מכך להודות בטעות, להיפרד מהדמות שכל כך רצינו לשהות, ולהשקיע אחר הזמן שנותר כדי להימצא איך שאולי אנחנו אלו באמת.

ובכל זאת – חיובי מאוחר מלעולם אינם.

גם כן או נצפה אחר המלון המשובח באופן ספציפי בירוק של אבטיח, נשקה את המקום בצבע מאכל אדום ונשתיל לתוכו גרעיני אבטיח – נקרא לפני אינן יהיה יותר מ"כמו" אבטיח, וממש לא מתאים באופן ספציפי. ולעומת זאת כ מלון...