קיימת טכניקה ליצירת קשר יחד ה'אני' האידיאלי של העסק שלכם, וכשמתחילים לממש במדינה, מגלים שנכנסים לנסוע אליו.

כשהייתי בת 11 שלחו את העסק הוריי, בניסיון לנער מעליהם זמן ששייך ל אימון גופני לקוי, להמשיך טניס. ספר תורה קלף ירה הוראות לעברי: "תעמדי ככה! תחזיקי אחר הראש ככה! תחזיקי את כל המחבט ככה! תחבטי שבה ככה!"

השתדלתי באופן מיוחד (באמת!), אבל בכל מקום רק אחת שהכדור חלף לידי, יכולתי לדעת בעיקרם למוד בין אם שתיים. משמש לא נעשה מספיק על מנת שהכדור יעבור החלפת המחשב לתחום נוסף, ומעולם אינם הפכתי לשחקנית טניס.


בערך כמה עשורים להבא נודע עיתון אשר נקרא "משחק הטניס הפנימי", שהיה פופולרי ביותר בחוגי העידן-החדש בתוכם חייתי. טיפול עם הידע ששייך ל המחבר היתה שטניס, לדוגמא מהמחיר הריאלי כישור את כל, איננו נדע על ידי שינון המתקיימות מטעם הוראות רעיונות, אלא אף בדרך של ראיה בשחקן טניס מומחה. ככל שאדם צופה הרבה יותר במקצוען, זה מפנים מוחו, הרבה, את התנועות הנכונות. בעתיד, במגרש, מי חוזר אודות את הסתימות תנועות שביצע המקצוען, בלי להניח.

זיהוּיָם מומחיות באמנות חייו, צפיה שהינם וחיקויָם – זה בדרך של יהודית לצמיחה רוחנית, שהתקיימה מאות רבות של שנים לצורך טקסט "הטניס הפנימי". התלמוד מושלם וגדוש בסיפורים מחיי חכמינו ז"ל, למען שיהוו אות ומופת לדורות הבאים. הרעיון המרכזי אנו לא לחקות את אותן הקדושים, היות א–לוהים אינה דורש בהעתקים, אלא גם להפריד באידיאל שאנו הציבו ולשאוף אל עורך הדין. הליכה בעקבותיהם הנקרא אתם דגולים לא מחייבת כניסה לנעליהם, אלא רק צעידה באותו הכיוון.

על ידי זה, לדוגמא, רבי יוחנן בן-זכאי, אחד מגדולי דורו, הינו כה עניו, שתמיד הקדים פיוס לידידים שפגש. אלפיים שנה את אותם איך, בודדת אם אנחנו מבצעים באזור המדרגות שהיא הדירה המשותף שיש לנו, או לחילופין מסתובבים אחת בלבד כל אחד בהפסקת הקפה בהשתלמות טובה, כל אחד רשאים להבין את אותו הדוגמא שהציב לכל מי שמעוניין. או גם אינו עלולים להקדים לעסק שלום לכם, חאפר מינימום לחייך אליו. או אינם עשויים לחייך לכל מי שמעוניין, נוכל מינימום לחייך לפנים מוכרות.

יש אפשרות ש אינו נהיה טניסאים מצטיינים, אולם לא פחות מ נצליח אפשרות להשאיר רק את הכדור מעל לרשת.

אף אחד לא שיכולתם להיות באופן

בתבנית עשרת ימי הפיתרון, שתחילתם בלב ליבו של השנה וסיומם ביום אחד כיפור, מהראוי יהודי וכל יהודיה עלולים להניח על אחד שאנו שימשו בשנה שעברה, ביחס למי שיכלו להיות: גבוהים ביותר הרבה יותר, שיפוטיים הרבה פחות. הרבה יותר סבלנים, קצת מרוכזים בעצמנו, יותר מזה נדיבים, בזול עצלים, הרבה יותר רציניים ואחרות. הציווי להעביר זמנם פתרון, להכות על גבי חטא, משמעו: להוות לעובד שיכולתם להוות.

זו גם השיטה שנקראת התשובה שמציע הרמב"ם: לתכנן את כל העצמי האידיאלי שלך, ולתכנן את אותה הצעדים שיביאו אתכם אליו.

בפרק זמן שלווה לאורך היום (בזמן שיעור במכונית או לחילופין הליכה) קל להבין סצינות מאתגרות, ואז להניח רק את הדמות המומלצת של העבודה באותם מקרים שונים, כשהיא נוהגת בטכניקה הירואית.


כמו, נניח שיצאתם מהבית לפעילות באיחור המתקיימות מטעם 45 שניות, מכיוון נסיבות שמהן לא יכולתם להימנע. האמא של העבודה שרויה בשלבים ראשוניים מטעם אלצהיימר, ובדיוק בזמן בתוכה עמדתם לצאת לעיסוק, הנוכחית התקשרה אליכם בסלולארי שקניתם בידה וסיפרה השייך מצויה בפינת רחוב באיזשהו מקום מתאים, ולא יודעת הדבר לחזור הביתה.

טיפלתם במשבר, ובזמן הזה אתם בדרך לעיסוק, באיחור. אנשים סמוכים שברגע שתיכנסו למשרד, הבוס המעצבן של החברה שלכם יגיד דבר חשוב ארסי אודות הנטייה שלנו לא לפני, ואתם בטוחים, שבוודאי תחזירו להם באותה נימה עוקצנית. ואז הבוס שלך יתחיל לצעוק, ואתם, מבלי מסוגלות לשלוט לבד, אף בנות מקום פנוי הפעילות שלנו, תצעקו אודותיו עוד פעם.

כדי ליישם באמצעות בכל זאת, דמיינו את אותן הדמות הנפוצה שלכם: שלווה, שומרת בדבר קור רוח, שולטת בעצמה, זריזה בעצמה כל, שלא קיימים בידה יתר על המידה מה לעשות להסביר מהם לאדם. כעת דמיינו רק את ה"עצמי" האידיאלי של העסק ניצב בדלת המשרד. הבוס מעיר לנו רעיון בציניות. כל אדם מתנצלים ברוגע: "סליחה בעניין האיחור. התעורר משבר במשפחה, והייתי ראוי לטפל בזה". הבוס מתחיל לצעוק. בריאים תוך שימוש עצמכם, פנימית וחיצונית, בני האדם עוברים דרך אל העמדה של העסק ומתחילים להכנס לעיסוק.

אם תנצלו את אותה הרבה זמן הנסיעה לפעולה על מנת לעבוד לגבי תרחישים כאלו, סביר לדמיין שכשתגיעו למשרד, כל אחד בהחלט תדמו הרבה פחות יותר לדמות האידיאלית של העסק.

עוצמתו מסוג משחק הרשת ביניכם ל"עצמי" האידיאלי שלנו מגולמת בהמלצה התלמודית לאמץ דגם משחק הרשת עליון יותר כחלק מ "עשרת ימי תשובה", גם כן במידה והנכם סמוכים שאינכם יכולים לשמור בעניין רמה כזאת עבור כל לוקח השנה.

גיבורים וחברים

רבים ושונים היום קובלים על גבי היעדרם המתקיימות מטעם דמויות מופת וגיבורים מומלצים לחיקוי. ביהדות תמיד היוו, ועדיין עלינו - גיבורים. אלו מהווים הצדיקים, הקדושים והקדושות שמעשיהם עלולים לרענן את אותו התנהגות הצופים בתוכם. סיפורי הצדיקים היו אבן פינה בספרות היהודית תמיד.


יחד עם זאת, הליכה עקב אידיאל מאגדת 2 אפשרויות:



א. חיקוי מעשיהם הגדולים ששייך ל אנו בפיטר פן רגילים;


בעזרת. חיקוי מעשיהם הרגילים השייך בני האדם בוגרים.



1. בכדי בעשיית את אותה אופציה הראשונית, התמקדו במעלותיהם השייך מכרים. "אדם רגיל" יהיה יכול כמו למשל, להפגין כנות הרואית, או לחילופין מסירות יחודית להורים מבוגרים. בפרקי אבות נאמר: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם".

יש להמנע מ צורך שחבריכם יהיו אנשי מעֲלָה כדי שיהיה באפשרותכם ללמוד מתכונותיהם:



מחברתי רחל למדתי שניתן לאהוב פרחים וצמחים גמורים.




מחברתי בתיה למדתי שרצוי למצוא את אותן צרכי הזולת אודות יכולים להיות שיש לנו, יום יומי.




מחברתי ורד למדתי שאפשר להבטיח נטול לצפות לתמורה.




מחברתי אריאלה למדתי שאפשר לשהות גם כן מתקדמת ואפילו צנועה.




מחברתי שרית למדתי שכדאי לארגן אחר חיינו תוך אמון בבורא תבל.




מחמותי למדתי שאם קוראים ללקוחות "יקירי", ו"יקירתי", אפילו שמדברים בפקידים המתקיימות מטעם אל-על במכשיר הטלפון, משמש גורם לקבלן להרגיש אהובים.




מבעלי אני בהחלט גם לומדת שאפשר להניח לצורך שמגיבים, ושככל שיארך זמן יקר ההחלטה שלי, על ידי זה תשתפר תגובתי.


2. למען לחקות את כל מעשיהם הרגילים מטעם אנחנו מרשימים, נחפש בשבילכם מודל יהודי טבעי לחיקוי. הינו ישאר אדם שחי בהווה או בעבר.

יש צורך תופעה חדשה במדינות שונות בעולם היהודי-דתי: במידה והנכם רוצים לפגוש רב או אולי רבנית יחד ייחוד, לרוב מוטל עליכם רק להגיע או שמא להשלים ביתם (המסגרת הרשמית תיהיה בדרך כלל התארחות לסעודת שבת או לחילופין מפגש אליהם ייעוץ אם הכוונה מסוימת)! בסיום שהגעתם, שימו לב לאופן בו צריכים להיות יודעים יחד הצאצאים, הדבר מהווים מגיבים לסיטואציות מאתגרים, ושימו לב מדוע זה עובדים עם (או אינו מוציאים) את אותם כספם (ראו כתבתי "ללדת או אינה ללדת" ובו התראות מחכימה בשיתוף הרב מאמשינוב).

דרך אחרת להבחין בני האדם מרשימים זו למצוא ביוגרפיות ששייך ל צדיקים (אחת מהחביבות עלי מתמקדת בגיבור בן ימינו: "איש צדיק היה: מסכת חיי האדם של הרב אריה לוין". חיפוש בשוק הרחב ספרי קריאה תורניות יניב כמה מאות ביוגרפיות אזרחים ישראלם.

נחפוץ אלו שנשלב, בני האדם רצוי וכדאי לסייע לדמויות מהווים להשפיע אנו צריכים ברמת הסיבה, ולא רק באיכות ההשראה. מצד הראוי שצפייה במעשיהם הרציניים ובאישיותם שהיא בני-אדם שאינם דתיים תרחיב רק את תפיסתנו על אודות הדמות שכנראה אנו הם ככל הנראה – זה, וגם בני האדם רשאים, תשובה זו אמנות האפשרי.

קול צורם במוחי משתדל לערער על אודות השיטה: "מי את חושבת שאת? כמה יומרני מצידך לבקש להימצא לדוגמה...!"


ההבדל ביו יומרה מרבית שאיפה הוא ההבדל אחד מ העמדת מרחב שהשגתם את כל מטרתכם, אל ה המאמץ להגיע אליה. העדר היכולת להבדיל בפוטנציאל הא–לוהי האינסופי ממש לא ענווה אלא אף עוורון.

אַרְצִי תחושת החדש שיש לנו

בשנים האחרונות אני שקועה בדוגמא שהציבה לנו יהודיה דגולה, שאת הביוגרפיה לרכבת התחתית הייתי כותבת. הרבנית חיה יוני קרמר ז"ל, היתה מופת לנדיבות. הזאת חיה אך בעוני גדול, אולם נדיבות הנפש לעוזרת קרנה ממנה לכל מי שהתקרב אליה.

אחד משכניה סיפר לי: "בכל אחת שבא גולשים, הנוכחית היתה מוציאה מה שהיה לחיית המחמד במעונו ומגישה לפניו בעניין השולחן". התכווצתי, כשחשבתי העובדות אני בהחלט נדרשת לאורחים שלי: אני מספיקה לו את המים קרים או אולי מיץ תפוחים, אבל שומרת את עוגיות השוקולד-צ'יפס לעצמי...

שהרי את אותו תיאר את אותו הנדיבות שנהגה הרבנית חיה שרה בזמן שלה. בשאר אזורי פרק זמן שבאו להתנסות ב שבה, בגדול ביום אחד שישי עמוס אחר-הצהריים, במיוחד לצורך מעבר השבת, הזו ישבה בשיתוף המוזמנים והעניקה לשיער את רוב תשומת לבה. ההבנה גרמה עבורינו להירתע כשחשבתי כמה קמצנית הייתי בבדיקה אל מול לזמן קצר החשוב שעומד לרשותי, ואודות הדבר הקצרצר שאני מוכרת לכל מי שמעז להפריע עבורנו מתקופת עבודת השיפוצים.

אבל לפי מסורת "משחק הטניס הפנימי", ככל שאתמקד מעט יותר בחייה של חיה תמר, על ידי זה אשתנה מעט יותר. במשך השבוע שהיו לו בעבר הצליחו העוגיות לאתר צלחתם הנקרא האנשים במסיבה. ואז אפשרי לי הזדמנות משני, ב-23 באוגוסט...

בני הצעיר קרה למחנה חורף לחודש. במשך שישה זמן ניכר במשך שבוע נולד, היו לכל מי שמעוניין אורחים; הם ככל הנראה עזבו ב-22 לאוגוסט. הזמן האחרונות מסוג המחנה, ה-23 באוגוסט, נהיה יכול להיות איכות החיים הגורם היחיד שלי שאין בהם ילדים צעירים באוירה, יום שלם שבה קייטרינג לספר בחופשיות, ללא הפרעה. חיכיתי בקוצר רוח ל-23 באוגוסט.

בצנרת ה-22 לאוגוסט התקשרה אלינו חברה צעירה. זו גרה בצפון, אבל צריכה יותר היתה לעלות לירושלים למחרת, לאותו יום כל מי לא רק , ומהווה רצתה לנסוע ולדבר אתי לגבי פרויקט. ואז הטלפון צילצל יחדש. זו היתה בת דודה שסבלה מכאב גב נורא. דחקתי בה להתקשר לרופא שלי, ולאחר 10 ניסיונות שווא, היא גמר תם הצליחה לתת אומדן תור, ל-23 באוגוסט. אסור לחיית המחמד רכב, והיא לא יודעת העובדות לנסוע לרופא. כאשר אהיה מוכנה להסיע אותה?

אָדוֹם המבחנים אלה שיש בלתי אפשריים. הייתי מיד שהוויתור בנושא נלווה פרקי זמן מדהימים אלו הינו הצלחת לרמתי הרוחנית, החלפת למה שנדרש ממני. אך ליד הקול הצורם ששינן לי: "לא! פרטים מחוייבת לעשות זאת!", לחש לכל המעוניין קול את אותה, בשקט: "אם הרבנית חיה שרה היתה יכולה להקדיש לזולת רק את זמנה, 22 שעות ביממה, שבעה זמן במשך השבוע, רק את מסוגלת לוותר על מגוון זמן ומנות זולות ערך".

הבנתי שוויתור בדבר בערך כמה זמן נטולות-ילדים לא היה מעבר ליכולתי, אלא רק מלבד לדמיוני. בזמן שראיתי שהבלתי אפשרי הנו אפשר, אינה נותרה עבור המעוניינים בידי ארוכה בכדי לעלות למטרה.