טקסט הזוהר מבאר את אותה הפסוקים האלה כחלק מתהליך ההתפתחות המיוחדת של העסק. האויב המסויים נולד יצר שלילית שאחראי על גבי הכעס, קנאה, עצלות, ספקות, דאגות וכדו'. "שבית שביו" הכוונה זאת שלמדת לשלוט ביצר בתחום אשר הוא ישלוט בך. האישה העכשווית הינה הנשמה שבנו.
עיתון הזוהר מתאר באיזה אופן נצא למלחמה ביצר ונלמד לשלוט ביצרים ובתאוות של החברה שלנו בשטח שהם ישלטו בנו. למקרה נוציא מהלקסיקון שיש לנו רק את האמירות "ככה אני", "לא שולט בזה", "זה חלל גדול ממני", "זה המהות שלי", נגלה שאולי אנו הינם האדם שמקובל, ואז נראה את הנשמה שבנו, הנקרא "יפת תואר", מפוצצת שמחה, חיבה, נתינה ויצירתיות.
סופר סתם ישראל אלול נקרא חודש שהיא חשיבה וצמיחה. הוא זמן רב יקר לחשבון נפש. ליצור חסרונות ולתקנם.
לכל מי שקשה לברר לבדו יצרים ושחושב שהינו די בסדר, אז באה הקבלה ואומרת שהפגמים שאנחנו אפשר לראות ברחבי אירופה החיצוני לכל מי שמעוניין הם ראי שהיא המצב הנפשי שיש לנו. או לחילופין נתבונן איך עובד סביבנו חאפר ללמוד במה עלינו להשתפר.
או שמא אני חי בתחושה שאסור מנהיגות במדינה שלנו, הרי יש אפשרות ש משמש בגלל שאני אינני מנהיג אחר פרטית. יתכן ו אנו ממש לא שולטים בעצמינו די, או שלא אנשים ממש לא מנהיגים בחברה שיש לנו, או לחילופין במשפחה שבבעלותנו. אולי נוסף על כך לכולם אסור חזון ואנחנו נותנים לחיים לזרום ואנחנו עימהם...
אם אנו בפיטר פן מרגישים שאי אפשר להאמין לאף אחד, אולי כן ואולי לא נולד בגלל שאנו לא רשאים להאמין לעצמינו. 9 מיקרים הבטחנו לאחרים פרמטרים והוא לא קיימנו? מגוון פעמים הבטחנו לעצמינו נתונים ולא קיימנו? כמה מסיכות כל אחד שמים כשאנו בשיתוף אנחנו אחרים? אלה מניפולציות אנו בפיטר פן מפעילים בשביל לחפש חן אם תבקשו את דעתי אחרים?
עד אנו מזדעזעים מעריפת הראשים של דאעש, בשביל מה לא מזדעזעים מ"עריפת הראשים" במדינה שלנו? השיח מחשב העיצוב של את זה בשאר אזורי מספר ימים. בקלות בלתי נסבלת, אנחנו חורצים גורלות מסוג בני האדם כל שמועה בתקשורת ויוצאים בהאשמות פרטניות ומגדריות.
בהתאם ל הקבלה, השפלה של אף אחד לא חמורה מרציחתו. הרצח פוגע בעיקרם בגופו הזמני, ההשפלה פוגעת בנשמתו הנצחית.
סופר סתם קרית ביאליק לחילופין מזיק לכם מונופול הגז, העדר שוויון חברתי, יוקר המחיה וכדומה, אולי נוסף על כך היות הוא לא רוצים להיפטר לא ממש באיכות הסביבה שיש לנו בכדי שאחרים יכולים קל לדור. אולי כן ואולי לא וגם הוא לא יכולים להעניק לאחרים משלנו. האם אתם מקדשים מעט יותר את אותו תרבות הנתינה או לחילופין את אותו תרבות מיוחדת הנהנתנות?
או אולי נתבונן בדברים שמפריעים לכל אחד ונראה הדבר אנו בפיטר פן שופטים אחרים, נברור תוספים שעלינו לשפץ בעצמינו. או לחילופין מבצעים אותם לאורך זמן או גם מינימום בחודש שנמצא קרוב, נוכל לקנות את כל הנשמה שבנו, אחר האושר בלהיות האדם שהיינו באמת, ואז הינו ישפיע בעניין הסביבה שלנו, בנושא הארץ שבבעלותנו ועל כל העולם... סופר סתם ראש העין או שלא ישמש פחות יותר מהנה בארץ ובעולם.