קורה שאנחנו חיי האדם יש בכוחם להשתנות בן שניה.
from web site
למעלה מעשרים שנים חלפו כיום אודותיו שניה. הרגע שבה נהג שיכור דהר לעברנו בזמן מועט מסוג יותר מכך ממאה וששים קמ"ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע שבו היום עצר מלכת. כשהכל נהיה אור וחושך ביחד. כשקול ההתרסקות שימש מידי חזק, אשר הוא נשמע על פי רוב כמו למשל דממה. אני בהחלט זוכרת את העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.
הנו שחילצתי רק את באופן עצמאי מהמכונית ההרוסה בשיתוף חתכים וחבלות שטחיות לא רק , נמצא על פי רוב הזוי. הרגשתי כאילו הקב"ה יותר קל טפח את העסק על ידי הסביבה שלי בשניות האלו, והחזיר אותי מחדש תמימה. בזמנים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אבל נולד הרג את כל החבר אידיאלי מהצלם שישב במושב שלידו. הייתי אך ילדת יום הולדת, והרגשתי צורך לדבר בשיתוף הנהג, נוני אינן ידעתי על מה או אולי העובדות ממש אני בהחלט רוצה להבליט.
לפרטים נוספים , ביררתי את כל הכתובת מתוכם ושלחתי למקום מכתב. אני לתוך הרכב שהתנגשת אותה. מצטערת לשמוע שאיבדת את כל החבר הטוב ביותר. אני שלא עשויה במרבית לשער את אותם הכאב שעובר עליך. מחכה שתתאושש ותמצא דרך מקורי לגור.
לא רצוי לכל המעוניין נושא למה שלחתי את המכתב. ממש לא מוחי את הדירה ובאמת אף אינה רציתי להבדיל, נוני הוא למעשה שינה את אותה משך החיים. נולד פיצל את אותן תוחלת חיי, נטולי שהתכוון לזאת, לשני רהיטים - משמש שלפני התאונה ודבר זה הוא שאחריה. לצורך אף התחלתי לגדול באמת, בסמוך ידעתי פרויקט שרק מעט בני נוער יודעים: אני בהחלט מחוייבת למות. משמש מסוגל לקרות במקביל ל זמן, ודבר זה כמעט קרה פעם. מאיזושהי כל סיבה הסביבה שלי תמיד הם תלויים בימיו שהיא הנהג רק מכוחו המתקיימות מטעם את הפעילות שניה לתמיד. כשחיי וחייו השתנו לאורך זמן.
חשבתי בעניין התאונה לאחרונה, כששמעתי את אותו שיחתו השייך יהושע פראגר: "בחיפוש את אותם בני האדם ששבר את אותן צווארי". יש להמנע מ לכולם צ'אנס להתחרות בסבל מתוכם, הוא למעשה תבל את אותה כולו. אבל זה לקח רק את הסבל זה, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל את המקום לנכס כולו, שטח שיהיה יכול להורות את כולם העובדות אומץ. כשיהושע היווה בן 19, תאונת אוטובוס בעייתי בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה את החפץ משותק בחצי אירגון. נקרא נאלץ ללמוד היאך לנשום שוב פעם בכוחות עצמו, ואז נהיה מרותק לצורך עבודת בנוסף שנה לכיסא גלגלים. נולד עבר לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג' והצליח ללמוד להוציא בעלי מקל. זה נעשה לעיתונאי וכתב המון הכתבות. עשרים שנה אחת עם סיומה של התאונה הינו חזר לישראל על מנת לחפש אחר אחר הנהג הערבי הפוגע ששבר את אותה צווארו.
"שם, בנושא כביש 1, חשבתי כל מה מקווה לכם. עאבד יחבק השירות. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד 'אני מצטער'. ואז התחלתי לדמיין, למשל שחשבתי לפעמים קודם כל, מה הזמן שלי שימשו רבים ושונים עד אלו זה שלא שימש פוצע השירות... האדם הייתי? או שמא עאבד אינן נעשה פוצע אותך, בכלל הסיכויים שהייתי חייהם רופא, בעל ואב".
איך שיהושע רצה בהחלט היה לשמוע התנצלות. הוא רצה לשמוע את המלים: "אני מצטער". במידה ש סימנים אלו מסוגלות לכפר בדבר מאות ההפסדים מהעבר שבה תאונה נוראית? במידה ו התנצלות יכולה לתפעל רק את חלומותיו המנותצים? כאשר הזו צריכה לרפא את אותם עצמותיו השבורות או שמא לשקם את ספורט התנועה המוגבל שלו? אינן. אולם נולד כמעט בכל מצב רצה לקבל זה. הנו רצה להסתכל לגבר זה בתוך. לגבר שנהג בחוסר זהירות על אודות הכביש כשמאחוריו עומדות שלושים עבירות פעילויות העבר את השואב. לגבר ששיתק אחר אנשים והרג אלו שני.
פראגר יקח אחריות הוא רק הדבר השם והיכן זה גר. הרי משמש קנה עציץ עם ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית על מנת לחפש אחרי אחר עאבד. אולם כשיהושע ישב לבסוף בסלון ביתו הנקרא עאבד, הוא לא קיבל רק את ההתנצלות שלה משמש יותר מידי חיכה. באתר זה, הערבי דיבר בנושא הסבל האינדיבדואלי שממנו. הוא חזר ותיאר מהם התאונה שלא קרתה באשמתו. יהושע הבין שעאבד אלי אינו יתנצל. נולד למעשה אינן יכיר בכאבו או לחילופין בנכותו של יהושע.
אך בסקטור כעס, שהיה אמור להיות חכם לחלוטין בהתחשב בנסיבות, יהושע אמר שבאותו השניה, כשהוא סוף תם ישב מרחב לתוך פנים ארציות מחכה מול הגבר שלקח מהצלם בכל משמעותית, הנו לעקל שעאבד אינן אחד טובה או רע. נקרא קל אף אחד לא מוגבל שחי עבודה חסרי בדיקת מומחים. ואז יהושע הרגיש שהינו יהיה מסוגל סוף סוף להתפתח.
"היה לכם המון מהו לרשום לעאבד", אומר יהושע בשיחתו ל-TED. "רציתי לציין לו שאם משמש נמכר בשם תמיד מזדהה שיש להן מוגבלותי, הוא למעשה היווה בסדר. בני האדם איננו בטוחים שבעיות הלב התחממות יתר בעוצמה ממש גדולה מעט יותר עוזר משאית דוהרת, שבעיות הנפש גדולות עוד בהרבה יותר, פוצעות יותר מכך ממאה צווארים שבורים... רציתי להבליט לטכנאי שלא רק המשתקים והמשותקים מעדיפים להתקדם ולהשלים בעלי המציאות בפועל, אפילו כולם חייבים לקנות בכל זאת – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם....".
לרבים מעמנו עלינו 'לפני' ו'אחרי'. אלו מ השניה שבה חיינו השתנו לנצח. אפילו עבורינו. לאחר תאונת האוטו שלי, חשבתי הרבה מאוד אודות את זה חלקיקי זמן שהינם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. איך ראיתי רק את משך החיים של – את העבר הקצר שלהם ואת העתיד הלא ידוע – דחוסים לאותו דקה, לדוגמה חשמל שנמשך וחוזר אל למכשיר שלו. ישבתי על גבי צד הדרך, ליד הרכבים המרוסקים וקהל העושים שימוש שהגיע לעזרה, ולראשונה במערכות הודיתי על אודות עצם הינו שאני חיה. תיכף ממש לא אני נערה שחושבת שאין גבול לזמן קצר. ראיתי את אותה הגבול והרגשתי כיצד נקרא מתרסק מסביבי.
ממש לא ידעתי אודות מה בורא הבריאה הציל ההצעה. אינו ידעתי כל מה הנו שהצלחתי לחלץ אחר באופן עצמאי פעמים רבות בגלל מכונית בוערת, אך ורק תוך שימוש חתכים וחבלות לפי זרועותיי. אולם ידעתי שחייבת לשהות גורם כלשהי. והחל באותו לילה, כשישבתי במקביל ל שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא אחר עיני, חיפשתי אם שלא נלאה את אותם דרישה. מדוע אני כאן? מה אני בהחלט נדרשת לקנות עכשיו?
אני יש בידי לחדש ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי משנתו שלאחר התאונה. באופי בתוכה עמדתי ליד החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. אני בהחלט כל מלאת תודה לגבי החמה והעננים והעצים ועל אודות היכולת שלי שמצויים יחד עם זאת. אני מידי מלאת תודה בדבר חייהם, לגבי נולד שניתנה לי זמן שמתאפשר שנייה.
נוני לעתים אני שוכחת את אותה הרגע זה בטח. אני בהחלט שוכחת בערך כמה חדשני הסביבה. הייתי שוכחת איזו מתנה זו גם הזמן עצמם. אני שלא מעוניין לחיות בעריכת מוגבל וחסר בדיקה. אני בהחלט אינו רוצה לאבד אחר הבהירות שהיא את הדבר דקה זריז. רגע כל מי שהכיל שיעורים כמעט לכל איכות החיים. אז אני בהחלט מעוררת את המקום, נאחזת במדינה ומנסה לשים בכוחו למען לצמוח.
הנו שחילצתי רק את באופן עצמאי מהמכונית ההרוסה בשיתוף חתכים וחבלות שטחיות לא רק , נמצא על פי רוב הזוי. הרגשתי כאילו הקב"ה יותר קל טפח את העסק על ידי הסביבה שלי בשניות האלו, והחזיר אותי מחדש תמימה. בזמנים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אבל נולד הרג את כל החבר אידיאלי מהצלם שישב במושב שלידו. הייתי אך ילדת יום הולדת, והרגשתי צורך לדבר בשיתוף הנהג, נוני אינן ידעתי על מה או אולי העובדות ממש אני בהחלט רוצה להבליט.
לפרטים נוספים , ביררתי את כל הכתובת מתוכם ושלחתי למקום מכתב. אני לתוך הרכב שהתנגשת אותה. מצטערת לשמוע שאיבדת את כל החבר הטוב ביותר. אני שלא עשויה במרבית לשער את אותם הכאב שעובר עליך. מחכה שתתאושש ותמצא דרך מקורי לגור.
לא רצוי לכל המעוניין נושא למה שלחתי את המכתב. ממש לא מוחי את הדירה ובאמת אף אינה רציתי להבדיל, נוני הוא למעשה שינה את אותה משך החיים. נולד פיצל את אותן תוחלת חיי, נטולי שהתכוון לזאת, לשני רהיטים - משמש שלפני התאונה ודבר זה הוא שאחריה. לצורך אף התחלתי לגדול באמת, בסמוך ידעתי פרויקט שרק מעט בני נוער יודעים: אני בהחלט מחוייבת למות. משמש מסוגל לקרות במקביל ל זמן, ודבר זה כמעט קרה פעם. מאיזושהי כל סיבה הסביבה שלי תמיד הם תלויים בימיו שהיא הנהג רק מכוחו המתקיימות מטעם את הפעילות שניה לתמיד. כשחיי וחייו השתנו לאורך זמן.
חשבתי בעניין התאונה לאחרונה, כששמעתי את אותו שיחתו השייך יהושע פראגר: "בחיפוש את אותם בני האדם ששבר את אותן צווארי". יש להמנע מ לכולם צ'אנס להתחרות בסבל מתוכם, הוא למעשה תבל את אותה כולו. אבל זה לקח רק את הסבל זה, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל את המקום לנכס כולו, שטח שיהיה יכול להורות את כולם העובדות אומץ. כשיהושע היווה בן 19, תאונת אוטובוס בעייתי בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה את החפץ משותק בחצי אירגון. נקרא נאלץ ללמוד היאך לנשום שוב פעם בכוחות עצמו, ואז נהיה מרותק לצורך עבודת בנוסף שנה לכיסא גלגלים. נולד עבר לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג' והצליח ללמוד להוציא בעלי מקל. זה נעשה לעיתונאי וכתב המון הכתבות. עשרים שנה אחת עם סיומה של התאונה הינו חזר לישראל על מנת לחפש אחר אחר הנהג הערבי הפוגע ששבר את אותה צווארו.
"שם, בנושא כביש 1, חשבתי כל מה מקווה לכם. עאבד יחבק השירות. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד 'אני מצטער'. ואז התחלתי לדמיין, למשל שחשבתי לפעמים קודם כל, מה הזמן שלי שימשו רבים ושונים עד אלו זה שלא שימש פוצע השירות... האדם הייתי? או שמא עאבד אינן נעשה פוצע אותך, בכלל הסיכויים שהייתי חייהם רופא, בעל ואב".
איך שיהושע רצה בהחלט היה לשמוע התנצלות. הוא רצה לשמוע את המלים: "אני מצטער". במידה ש סימנים אלו מסוגלות לכפר בדבר מאות ההפסדים מהעבר שבה תאונה נוראית? במידה ו התנצלות יכולה לתפעל רק את חלומותיו המנותצים? כאשר הזו צריכה לרפא את אותם עצמותיו השבורות או שמא לשקם את ספורט התנועה המוגבל שלו? אינן. אולם נולד כמעט בכל מצב רצה לקבל זה. הנו רצה להסתכל לגבר זה בתוך. לגבר שנהג בחוסר זהירות על אודות הכביש כשמאחוריו עומדות שלושים עבירות פעילויות העבר את השואב. לגבר ששיתק אחר אנשים והרג אלו שני.
פראגר יקח אחריות הוא רק הדבר השם והיכן זה גר. הרי משמש קנה עציץ עם ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית על מנת לחפש אחרי אחר עאבד. אולם כשיהושע ישב לבסוף בסלון ביתו הנקרא עאבד, הוא לא קיבל רק את ההתנצלות שלה משמש יותר מידי חיכה. באתר זה, הערבי דיבר בנושא הסבל האינדיבדואלי שממנו. הוא חזר ותיאר מהם התאונה שלא קרתה באשמתו. יהושע הבין שעאבד אלי אינו יתנצל. נולד למעשה אינן יכיר בכאבו או לחילופין בנכותו של יהושע.
אך בסקטור כעס, שהיה אמור להיות חכם לחלוטין בהתחשב בנסיבות, יהושע אמר שבאותו השניה, כשהוא סוף תם ישב מרחב לתוך פנים ארציות מחכה מול הגבר שלקח מהצלם בכל משמעותית, הנו לעקל שעאבד אינן אחד טובה או רע. נקרא קל אף אחד לא מוגבל שחי עבודה חסרי בדיקת מומחים. ואז יהושע הרגיש שהינו יהיה מסוגל סוף סוף להתפתח.
"היה לכם המון מהו לרשום לעאבד", אומר יהושע בשיחתו ל-TED. "רציתי לציין לו שאם משמש נמכר בשם תמיד מזדהה שיש להן מוגבלותי, הוא למעשה היווה בסדר. בני האדם איננו בטוחים שבעיות הלב התחממות יתר בעוצמה ממש גדולה מעט יותר עוזר משאית דוהרת, שבעיות הנפש גדולות עוד בהרבה יותר, פוצעות יותר מכך ממאה צווארים שבורים... רציתי להבליט לטכנאי שלא רק המשתקים והמשותקים מעדיפים להתקדם ולהשלים בעלי המציאות בפועל, אפילו כולם חייבים לקנות בכל זאת – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם....".
לרבים מעמנו עלינו 'לפני' ו'אחרי'. אלו מ השניה שבה חיינו השתנו לנצח. אפילו עבורינו. לאחר תאונת האוטו שלי, חשבתי הרבה מאוד אודות את זה חלקיקי זמן שהינם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. איך ראיתי רק את משך החיים של – את העבר הקצר שלהם ואת העתיד הלא ידוע – דחוסים לאותו דקה, לדוגמה חשמל שנמשך וחוזר אל למכשיר שלו. ישבתי על גבי צד הדרך, ליד הרכבים המרוסקים וקהל העושים שימוש שהגיע לעזרה, ולראשונה במערכות הודיתי על אודות עצם הינו שאני חיה. תיכף ממש לא אני נערה שחושבת שאין גבול לזמן קצר. ראיתי את אותה הגבול והרגשתי כיצד נקרא מתרסק מסביבי.
ממש לא ידעתי אודות מה בורא הבריאה הציל ההצעה. אינו ידעתי כל מה הנו שהצלחתי לחלץ אחר באופן עצמאי פעמים רבות בגלל מכונית בוערת, אך ורק תוך שימוש חתכים וחבלות לפי זרועותיי. אולם ידעתי שחייבת לשהות גורם כלשהי. והחל באותו לילה, כשישבתי במקביל ל שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא אחר עיני, חיפשתי אם שלא נלאה את אותם דרישה. מדוע אני כאן? מה אני בהחלט נדרשת לקנות עכשיו?
אני יש בידי לחדש ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי משנתו שלאחר התאונה. באופי בתוכה עמדתי ליד החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. אני בהחלט כל מלאת תודה לגבי החמה והעננים והעצים ועל אודות היכולת שלי שמצויים יחד עם זאת. אני מידי מלאת תודה בדבר חייהם, לגבי נולד שניתנה לי זמן שמתאפשר שנייה.
נוני לעתים אני שוכחת את אותה הרגע זה בטח. אני בהחלט שוכחת בערך כמה חדשני הסביבה. הייתי שוכחת איזו מתנה זו גם הזמן עצמם. אני שלא מעוניין לחיות בעריכת מוגבל וחסר בדיקה. אני בהחלט אינו רוצה לאבד אחר הבהירות שהיא את הדבר דקה זריז. רגע כל מי שהכיל שיעורים כמעט לכל איכות החיים. אז אני בהחלט מעוררת את המקום, נאחזת במדינה ומנסה לשים בכוחו למען לצמוח.
