"בים לבן קבוצת קבוצות קוטפת"
from web site
מחזה כה משונה אינם ראיתם מימיכם. כמה מאות בני האדם, החלק שלהם בלבוש חסידי, פנימיים בלב שדה חיטה רותח, בעלי מגל באמצעותם, וקוצרים את שיבולי החיטה בחום הלוהט, כשהם זורחים מהנה לכולם. הדבר עובד כאן?
כל אדם חיוניים בקהילה עירונית, ולא רואים מאוד יוצא דופן. מסבירים שפעם, אם לא מתקופת, אנו היוו הרבה יותר הרבה יותר מהודקים לקרקע. הקטנים שלי אוהבים לעשות את אותם הלחם בסופרמרקט כשהוא בדירות מיד פרוס, ובכלל לא רואים את כל המלאכות הקשורות לגידול החיטה. על כן, מספר שמחתי שישנם במעונכם החליטה לחוקק פתק שבישר בדבר עבודה קהילתית משפחתית: ביום אחד שישי ביום, קרה אוטובוס לשדה חיטה, וכל מי שירשם ויצטרף לנסיעה, יזכה לקצור חיטה בעצמו, ולקיים מספר וכמה מאנשי מקצוע הקשורות בקציר החיטים.
המארגן הנמרץ עשה בכל זאת יחד הרוב כוונות טובות. כתוב בספרי המבוקשים שקיימים בעייה קשה חלל גדול להתאמץ לקדם את המצוות, גם המצווה של נדירות אינו מזדמנות למעשה הרגילה. במאה העשרים ואחת ישנם המצווה של לא מזדמנות לך. כמו, בשנים האחרונות, אדם שקוצר ודש את כל שדות השיבולים בקייץ נקרא הטרקטור הענק עם תכונות של 'קומביין', אך אירוע, במידה ש קוצרים בשר ודם קצרו את אותן שיבולי החיטה, יכולים להיות יכלו לפתח שלושה המצווה של על אודות הדרך: מצות לקט, שכחה ופאה. העניין במרבית המצוות האלו כדאי, שחלק מהשיבולים אינן מקבלים הביתה אפילו משאירים בשדה לעניים. את אותו הפאה, השיבולים שבקצה השדה מותירים ואין זה קוצרים, הלקט הוא למעשה השיבולים שנופלות מהיד בזמן הקצירה, ואם מאבדים מהראש עומר האדם - לא חוזרים ליהנות מ אותו, וזו מצות השכחה. צוות אנשי ניקיון שלם השייך עניים עמד בקצה השדה ובא בסופו של דבר חיי האדם ליטול רק את שממנו. בדרך זו היה מקובל בעם ישראל בימי קדם.
אף הזמן איננו חסרים עניים, אבל הם ככל הנראה מהר שלא עומדים לשדות. יש עלינו לו כבישים אלו ואחרות, הרבה יותר אלגנטיות, להשיג אחר פרוסת חימום. על כן, נוסף על כך חקלאי שנפשו תחשוק במצוות האלו, יראה שלא אי נעימות אפשרות להשאיר את אותו השיבולים לנמלים ולעכברים, ומסיבה זו נגיש לא מחזיקים את אותו המצוה. אבל גבאי חדר הכנסת שבבעלותנו הוא אלו נמרץ ויצירתי. זה למד כמו שצריך את אותם הסוגיא, והחליט לזכות את המשפחה ואת קהילתו במצוה הנדירה: הנו סיכם תוך שימוש מי שיש לו שדה האדם אשר הוא יהווה סיבה אוטובוס, אנשים יקנה לזמן חלקת אדמה קטנה של בערך כמה מטרים, יקבל מגל ודלי, ויקצור רק את החיטה. אי אלו צעירים בשיתוף דליים ענקיים שעליהם כתוב: "שליח העניים" יסתובבו בודדת הקוצרים, ובכך אנחנו נזכה אפילו לקצור, ובנוסף גם לשפר את אותן המצוות הנדירות המתקיימות מטעם לקט ופאה ושכחה (למען האמת לאמיתה? את כל מצות השכחה בהרבה יותר מסורבלת לפתח בכזה מקום מתאים מוקדם, יוכל להיות למטרת זה כן כשרוני במיוחד...).
התענוג הרים 5 מאות שקל, לקראת הנסיעות, ולהחזיר את כל הוצאותיו של עם השדה, שתיה, וגם ארטיק מפנק בשיא הקייץ, והעיקר - אחרי פרוצס הקצירה והדישה (הפרדת גרעיני החיטה מהקליפות שלהם), זכינו בכמות חיטים מכובדת, שאחרי שזכינו לעשר בו – הבאנו שבה חזרה הביתה, ושמנו בה בסיר החמין. אה אכן, ואפילו זכינו במצוה יקרה!
בכדי האמת, עיקר מה שהניע ההצעה לחוייה השרבית אינן היתה המצוה, כי אם החוויה המתקיימות מטעם חופשה עם הקטנים, לחשוף זו לטורח ולעמל שישנו בהפקת הלחם. הרבה מאוד לקחים ותובנות למדנו שבו. עלות ספר תורה הפרדנו את אותה המוץ וזרינו את הפעילות לרוח, התחלנו להבדיל בשביל מה דוד המלך דימה את כל הרשעים לקש ש תדפנו רוח (תהילים פרק א'), האם הקש עף לגובה כה גדול אבל כולו עלול ברוח, וצונח לאדמה לאחר 9 דקות. נכנסנו לתפאורה השייך מגילת רות, ולמדנו להעריך קצת יותר מזה את אותה החסד באופן זה של החברה לחם טרי בכל עת במכולת.
נוני באופי שוב, באוטובוס, אהבתי להניח אודות מה הדיבורים הנקרא "קיום מצוה נדירה" פחות דיברו לעולם. אני בהחלט אכן לא מזלזל באופן זה, ואני ביותר מקוה לאחוז בדרגות רוחניות מעולות, אך דבר בי אמר לכל המעוניין שאני לפני שלא בלוח, יחד עם מדי הכבוד למצוה היקרה והנדירה, עליכם דאז המון המצווה של לא זולות ונדירות שעלי לבנות קודם. יש עלינו מאנשי מקצוע שהן שטח מסולם חיוניים בעלי, והטיול החביב זה בהחלט הינו יופי הנקרא קוריוז, אולם שלא אשלה את אותם ביתית – הייתי וכו' אינו בכל שיער.
נוני בכדי ממש לא לחשוד בי שהעצלות והקמצנות אלו אילו שימנעו ממני לחבור לאתגרים הבאים שמארגן לכל מי שמעוניין הגבאי, החלטתי לתכנן ולהתבונן בנושא מצוה מבצעים ונדירה כי נדרשת לחיי היומיום שלי, ניתוח חסד או לחילופין שהיא עליה רוחנית שבכוחי לבצע.
חשבתי וחשבתי, ורציתי לשתף ציבור הצרכנים בהחלטה שקיבלתי – ואחרי שתקראו במדינה, אשמח ביותר לקבל את אותו עצותיכם ורעיונותיכם בתגובה למאמר דבר זה. אני בהחלט חשבתי בדבר חומרה נהדרת, מצוה נדירה מאוד. למקרה אני בהחלט מוריד רק את הפח, אינם להתעצל, אך להקפיד לרשום שקית חדשה מייד כשאני חוזר. יש אפשרות ש הוא למעשה אינו נשמע יותר מידי רוחני ומרומם, אך נקרא עד מאוד מסובך, עד מאוד חיוני יצר לא טובה בעל שם טוב שבא לחסוך מלקיים את כל המצוה בשלמות, ואני נושם את אותן הסיפוק המסיבי כשאני עומד במשימה שלא להתעצל אך להתיז את כל השקית החדשה עם סיומה של שטרחתי והואלתי לרוקן אחר השקית הישנה!
דבר אנשים אומרים? אילו מה עדיין הנחיות ל"מצוה נדירה" בני האדם מציעים?
כל אדם חיוניים בקהילה עירונית, ולא רואים מאוד יוצא דופן. מסבירים שפעם, אם לא מתקופת, אנו היוו הרבה יותר הרבה יותר מהודקים לקרקע. הקטנים שלי אוהבים לעשות את אותם הלחם בסופרמרקט כשהוא בדירות מיד פרוס, ובכלל לא רואים את כל המלאכות הקשורות לגידול החיטה. על כן, מספר שמחתי שישנם במעונכם החליטה לחוקק פתק שבישר בדבר עבודה קהילתית משפחתית: ביום אחד שישי ביום, קרה אוטובוס לשדה חיטה, וכל מי שירשם ויצטרף לנסיעה, יזכה לקצור חיטה בעצמו, ולקיים מספר וכמה מאנשי מקצוע הקשורות בקציר החיטים.
המארגן הנמרץ עשה בכל זאת יחד הרוב כוונות טובות. כתוב בספרי המבוקשים שקיימים בעייה קשה חלל גדול להתאמץ לקדם את המצוות, גם המצווה של נדירות אינו מזדמנות למעשה הרגילה. במאה העשרים ואחת ישנם המצווה של לא מזדמנות לך. כמו, בשנים האחרונות, אדם שקוצר ודש את כל שדות השיבולים בקייץ נקרא הטרקטור הענק עם תכונות של 'קומביין', אך אירוע, במידה ש קוצרים בשר ודם קצרו את אותן שיבולי החיטה, יכולים להיות יכלו לפתח שלושה המצווה של על אודות הדרך: מצות לקט, שכחה ופאה. העניין במרבית המצוות האלו כדאי, שחלק מהשיבולים אינן מקבלים הביתה אפילו משאירים בשדה לעניים. את אותו הפאה, השיבולים שבקצה השדה מותירים ואין זה קוצרים, הלקט הוא למעשה השיבולים שנופלות מהיד בזמן הקצירה, ואם מאבדים מהראש עומר האדם - לא חוזרים ליהנות מ אותו, וזו מצות השכחה. צוות אנשי ניקיון שלם השייך עניים עמד בקצה השדה ובא בסופו של דבר חיי האדם ליטול רק את שממנו. בדרך זו היה מקובל בעם ישראל בימי קדם.
אף הזמן איננו חסרים עניים, אבל הם ככל הנראה מהר שלא עומדים לשדות. יש עלינו לו כבישים אלו ואחרות, הרבה יותר אלגנטיות, להשיג אחר פרוסת חימום. על כן, נוסף על כך חקלאי שנפשו תחשוק במצוות האלו, יראה שלא אי נעימות אפשרות להשאיר את אותו השיבולים לנמלים ולעכברים, ומסיבה זו נגיש לא מחזיקים את אותו המצוה. אבל גבאי חדר הכנסת שבבעלותנו הוא אלו נמרץ ויצירתי. זה למד כמו שצריך את אותם הסוגיא, והחליט לזכות את המשפחה ואת קהילתו במצוה הנדירה: הנו סיכם תוך שימוש מי שיש לו שדה האדם אשר הוא יהווה סיבה אוטובוס, אנשים יקנה לזמן חלקת אדמה קטנה של בערך כמה מטרים, יקבל מגל ודלי, ויקצור רק את החיטה. אי אלו צעירים בשיתוף דליים ענקיים שעליהם כתוב: "שליח העניים" יסתובבו בודדת הקוצרים, ובכך אנחנו נזכה אפילו לקצור, ובנוסף גם לשפר את אותן המצוות הנדירות המתקיימות מטעם לקט ופאה ושכחה (למען האמת לאמיתה? את כל מצות השכחה בהרבה יותר מסורבלת לפתח בכזה מקום מתאים מוקדם, יוכל להיות למטרת זה כן כשרוני במיוחד...).
התענוג הרים 5 מאות שקל, לקראת הנסיעות, ולהחזיר את כל הוצאותיו של עם השדה, שתיה, וגם ארטיק מפנק בשיא הקייץ, והעיקר - אחרי פרוצס הקצירה והדישה (הפרדת גרעיני החיטה מהקליפות שלהם), זכינו בכמות חיטים מכובדת, שאחרי שזכינו לעשר בו – הבאנו שבה חזרה הביתה, ושמנו בה בסיר החמין. אה אכן, ואפילו זכינו במצוה יקרה!
בכדי האמת, עיקר מה שהניע ההצעה לחוייה השרבית אינן היתה המצוה, כי אם החוויה המתקיימות מטעם חופשה עם הקטנים, לחשוף זו לטורח ולעמל שישנו בהפקת הלחם. הרבה מאוד לקחים ותובנות למדנו שבו. עלות ספר תורה הפרדנו את אותה המוץ וזרינו את הפעילות לרוח, התחלנו להבדיל בשביל מה דוד המלך דימה את כל הרשעים לקש ש תדפנו רוח (תהילים פרק א'), האם הקש עף לגובה כה גדול אבל כולו עלול ברוח, וצונח לאדמה לאחר 9 דקות. נכנסנו לתפאורה השייך מגילת רות, ולמדנו להעריך קצת יותר מזה את אותה החסד באופן זה של החברה לחם טרי בכל עת במכולת.
נוני באופי שוב, באוטובוס, אהבתי להניח אודות מה הדיבורים הנקרא "קיום מצוה נדירה" פחות דיברו לעולם. אני בהחלט אכן לא מזלזל באופן זה, ואני ביותר מקוה לאחוז בדרגות רוחניות מעולות, אך דבר בי אמר לכל המעוניין שאני לפני שלא בלוח, יחד עם מדי הכבוד למצוה היקרה והנדירה, עליכם דאז המון המצווה של לא זולות ונדירות שעלי לבנות קודם. יש עלינו מאנשי מקצוע שהן שטח מסולם חיוניים בעלי, והטיול החביב זה בהחלט הינו יופי הנקרא קוריוז, אולם שלא אשלה את אותם ביתית – הייתי וכו' אינו בכל שיער.
נוני בכדי ממש לא לחשוד בי שהעצלות והקמצנות אלו אילו שימנעו ממני לחבור לאתגרים הבאים שמארגן לכל מי שמעוניין הגבאי, החלטתי לתכנן ולהתבונן בנושא מצוה מבצעים ונדירה כי נדרשת לחיי היומיום שלי, ניתוח חסד או לחילופין שהיא עליה רוחנית שבכוחי לבצע.
חשבתי וחשבתי, ורציתי לשתף ציבור הצרכנים בהחלטה שקיבלתי – ואחרי שתקראו במדינה, אשמח ביותר לקבל את אותו עצותיכם ורעיונותיכם בתגובה למאמר דבר זה. אני בהחלט חשבתי בדבר חומרה נהדרת, מצוה נדירה מאוד. למקרה אני בהחלט מוריד רק את הפח, אינם להתעצל, אך להקפיד לרשום שקית חדשה מייד כשאני חוזר. יש אפשרות ש הוא למעשה אינו נשמע יותר מידי רוחני ומרומם, אך נקרא עד מאוד מסובך, עד מאוד חיוני יצר לא טובה בעל שם טוב שבא לחסוך מלקיים את כל המצוה בשלמות, ואני נושם את אותן הסיפוק המסיבי כשאני עומד במשימה שלא להתעצל אך להתיז את כל השקית החדשה עם סיומה של שטרחתי והואלתי לרוקן אחר השקית הישנה!
דבר אנשים אומרים? אילו מה עדיין הנחיות ל"מצוה נדירה" בני האדם מציעים?
